פרופ' זאב שטרנהל זכה בפרס ישראל בחקר מדע המדינה לשנת תשס''ח
פרופ' זאב שטרנהל (צילום: דניאל בר-און)
פרופ' זאב שטרנהל מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית זכה בפרס ישראל בחקר מדע המדינה לשנת תשס''ח. בנימוקי חברי ועדת הפרס - פרופ' שלמה אבינרי, פרופ' אלה בלפר ופרופ' אברהם בריכטה - נכתב כי פרופ' שטרנהל הוא ''אחד החוקרים המובילים בתחום המחשבה המדינית בארץ ובעולם. מחקריו החדשניים במדע המדינה, שתורגמו לשפות רבות, הביאו בין השאר לשינוי משמעותי בקהילייה המדעית בתפיסת תנועות אידיאולוגיות בכלל ותנועות רדיקליות בפרט. פרופ' שטרנהל הוא גם אינטלקטואל הנוכח בשיח הציבורי בארץ ובעולם, ודבריו, גם על נימתם הביקורתית לעיתים, נאמרים מתוך מחויבות עמוקה למדינה ולחברה בישראל. פרופ' שטרנהל העמיד תלמידים רבים ומעמדו הבינלאומי מוסיף כבוד לקהילייה האקדמית בישראל.''
פרופ' זאב שטרנהל נולד בעיר פשמישל, בגליציה ב-1935 ועלה ארצה בגפו ב-1951. על ההחלטה לעלות ארצה הוא מספר: ''מלחמת העצמאות הציתה את דמיוני: ההחלטה לעלות הייתה החלטה אישית, שנבעה הן מהיסטוריה משפחתית ציונית והן מרצוני ליטול חלק בבניית מדינת היהודים.''
הוא שירת כקצין בגולני ופיקד על מחלקה במבצע קדש. במלחמת ששת הימים שימש כקצין מבצעים בחבורת הפיקוד הקדמית של ''אוגדת הפלדה'' של ישראל טל. במלחמת יום הכיפורים, אליה חזר משהייה באוקספורד, לחם כקצין מבצעים של חטיבת טנקים.
באוקטובר 1957 החל בלימודי מדע המדינה והיסטוריה כללית ובמקביל עבד כספרן בגימנסיה רחביה. ''האוניברסיטה העברית, אז האוניברסיטה היחידה בארץ, הייתה מרכז של פעילות אינטלקטואלית אינטנסיבית וההשתלבות בו הייתה בבחינת חוויה אמיתית'' הוא מספר, ''התמזל מזלי והיו לי מורים גדולים שחשבו שתפקידו של האינטלקטואל לא רק להבין את העולם אלא גם לשנותו. במובן זה כולם היו תלמידיו של מרקס, אבל גם ליברלים שהאמינו בחיוניותו של הויכוח המדעי והציבורי.'' בין מוריו היו יעקב טלמון, נתן רוטנשטרייך ויהושע אריאלי, שלמה אבינרי, עמנואל גוטמן, יחזקאל דרור ומרטין זליגר.
עם סיום לימודי התואר הראשון ב-1960 החל ללמד במחלקה למדע המדינה שהייתה עדיין בראשית דרכה. עם סיום לימודי התואר השני ב-1964 יצא ללמוד דוקטורט במכון למדע המדינה בפריז. הוא נקרא לשוב למחלקה כעבור שנתיים וחזר לפריז לסיום הדוקטורט בסתיו של 1968.
בשנות ה-70 החל שטרנהל בכתיבה פובליציסטית בעיתון הארץ בה הוא ממשיך עד היום. לתפישתו, ''בהשתתפות פעילה בחיים הציבוריים אני רואה ביטוי לאחריות האישית שבה אנו נושאים לעתיד החברה ולעתיד הציונות. תמיד חשבתי שהשרות הגדול ביותר שיכול לעשות לחברה שבה הוא חי אדם שמקצועו לחקור, לכתוב וללמד הוא לומר את אשר הוא חושב ללא כחל וסרק וללא מורא.''
במחקריו הוא טוען כי את התשובה על שאלות מבניות של החברה והפוליטיקה בישראל יש לחפש לא בשנים שאחרי מלחמת העצמאות, אלא בשנות העיצוב של ימי הישוב. ''המחקר המדעי היה ונשאר בשבילי הרפתקה: לעולם אי-אפשר לדעת מה מסתתר מאחורי קפל הקרקע הבא ותמיד יש מה ללמוד. מבחינה זו היו השנים האחרונות מרתקות במיוחד: עסקתי במחקר שהגיתי בו שנים ארוכות ואשר הסתיים לפני כשנה ומחצה עם פרסום ספרי על האנטי-נאורות. הספר הזה הביאני להתבונן בהיסטוריה האירופית בפרספקטיבה של יותר ממאתיים שנות מאבק נגד הנאורות והסתעפויותיה מאז המאה ה-18 ועד לסוף המאה ה-20.''
