* קטע מפסיפס רצפה שנחשף בחפירה בחִ'רבת אל-מיניה. (צילום: גבי לרון.)
המכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית חידש את החפירה הארכאולוגית של ח'רבת אל-מיניה. ח'רבת אל-מיניה היא ארמון אומיי מהמאה השמינית הנמצא סמוך לגדה הצפון-מערבית של הכנרת. שרידיו של הארמון אמנם מוכרים בחלקם אך עוד נותרו שאלות רבות לא פתורות. המבנה נחשב לאחד הקדומים מבין הארמונות האומיים המוכרים, ומגלם בתוכו את רוב מאפייני תקופתו.
את החפירה הראשונה באתר ביצעו ארכאולוגים גרמנים בשנות השלושים של המאה הקודמת, אולם זו פסקה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. פרט לחפירה קצרה בסוף שנות החמישים, לא הייתה באזור כל פעילות ארכאולוגית. בראש הפרויקט לחידוש החפירות עומדת פרופ' מרים רוזן איילון מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית וסגניתה ד''ר קטיה ציטרין-סלברמן. הארכיטקט ומרכז הפרויקט הוא גיורא סולר.
התקופה האומיית, הידועה כבסיס להתפתחותה של האמנות המוסלמית, התקיימה פחות ממאה שנה (750-660) אך מצטיינת בתנופת יצירה אדירה. מתוך שפע הפעילות הארכיטקטונית בולטת תופעה המוכרת בשם ''הארמונות האומיים'', הכוללת יותר מעשרים מבנים, שרובם חולקים מאפייני תכנון, אמצעי עיטור ואופי בנייה משותפים. הארמונות פזורים במרחב המדבר הסורי, בירדן, בלבנון ובישראל.
מבין הארמונות, ח'רבת אל-מיניה כוללת את מרבית סימני ההיכר של המבנים הללו, והיא היחידה בארץ, מבין קבוצת המבנים שנחשפה בסביבות הר הבית בירושלים, שנמצאה כאתר מבודד, בדומה לאלו שבארצות השכנות.
בעונת החפירות הראשונה נחשפה רצפת אבני בזלת בחצר הקטורה (בלא תקרה). כמו כן נבדקו ופונו אזור האכסדרה באגף המזרחי וגם חלק מהפסולת שהצטברה ונערמה מחפירות הארכאולוגים הגרמנים. המשלחת גם הצליחה לחשוף פסיפס רצפה פגום בחלקו.
החפירות באתר מתוכננות לשנים אחדות. הארכאולוגים מקווים שבעזרתן יתגלו צפונותיו של המבנה, וכי יהווה מוקד משיכה להכרה וללימוד של התרבות והאמנות של הארמון וסביבתו.
|
